<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן ס"ט</h1>
<h2>דף פט:</h2>
השיב רבי' יצחק הלוי לרבנא שלמה בר יצחק זצ"ל. על ניקור יריכי החיות ששאל בקיני בו שהוא בקי בחדרי התורה ומבורר לי על בוריו אבל לא יחשיבני חביבי על דבריו ולהיות לו סמך כנגד החולקים על דבריו ואני כותב לחביבי טעמי הגיד והתרתו כך הוא הדין [בלא שום הטיה] מצוה לנקרו כמו של שור ושל שה ושל עז וכל מה שאסור בירך הבהמה אסור בחיה בכל הירך ובשוק שלמטה הימנו שקורין בלע"ז בונקרון וכן שומן שעל גיד הנשה עם [מה ש]בכנפי העוקץ בוקא דאטמא צריך לנקרו [מן] בין (מן) הפרשות שלו שקורין קודייל עד שקורין הנייא [ו]צריך העצם של בוקא דאטמא כל הניקור כנגדה כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו עצם ואם יש אדם שמפטפט כנגדו על דבר ראוי לנדות נוטה הוא לצד מינות לפי שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמה אלא בחלבין הקרבין על גבי מזבח אבל הגיד וכל הבא מכחו אסור כשל בהמה כדתנן ונוהג בבהמה ובחיה ושומן ישראל קדושים הן נהגו בו איסור וגם איסור השומן חמיר כשל תורה כמו ששנינו בפסחים [פ"ג ע"א] העצמות והגידין ישרפו לששה עשר כו' ואמר רבינ' לא נצרכא אלא לשמנו של גיד ותו גרסינ' [עירובין כ"א ע"ב] בני הזהר בדברי סופרים יותר משל תורה שהעובר על דברי תורה יש בו ל"ת ועשה והעובר על דברי סופרים חייב מיתה ומה ששנינו [צ"א ע"א] ישראל קדושי' נהגו בו איסור דברי סופרים הוא אולי יש להחמיר עליו הרבה. ר' יצחק בר יהודה לרבנא שלמה בר יצחק מ"כ. על ניקור הצבי והאיל על ידי היה מעשה וכבר הייתי יושב בביתו של ר' זכור לטוב ונקרו לו איל לצורך סעודת שמחת בתו וראיתי שלא נטלו מן הירך כי אם גיד הנשה לבד ורבינו היה מתעסק בדברים אחרים ולא הרגיש בדבר והיה לבו נוקף אם אומרה שלא אהא כמורה לפני רבו אם לא אומרה יבא הדבר לידי תקלה ושאלתי את רבינו בלשון שאילה איסור שומן של גיד הנשה אם נוהג בחיה אם לאו ואמר לי ודאי נוהג בחיה ישראל קדושי' נהגו איסור בין בבהמה בין בחיה ושאר גידי' האסורים משום חלב אין צריך ליטול מן החיה כי אם אותן האסורים משום דם וצוה למנקר לנקר ירך של איל כדרך שמנקרין ירך של בהמה.
